החלטה בתיק בש"פ 11493/03

           בפניי בקשה להסרת חיסיון לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות).

1.        נגד המבקשים הוגש כתב אישום בו יוחסו להם עבירות שונות נגד ביטחון המדינה. על פי הנטען בכתב האישום, פעלו המבקשים 1-5, בין השאר באמצעות המבקשות 6 ו-7, למען גיוס כספים עבור ארגון החמאס. ארגון החמאס הינו כידוע ארגון טרור המסית כנגד מדינת ישראל והפועל לביצוע פעולות טרור כנגד אזרחיה. כאמור, המבקשים הואשמו בכך שפעלו לסייע באופן ישיר ובאופן עקיף במימון פעולות הטרור של ארגון החמאס. משפטם של המבקשים מתנהל בימים אלו בבית המשפט המחוזי בחיפה ולאחר מספר רב של דיונים נמצא בסיום פרשת התביעה.

           עם פתיחת משפטם של המבקשים הודיעה התביעה כי היא מתכוונת להעיד מטעמה מספר עדים מומחים השייכים לזרועות הביטחון ולגורמי המודיעין. התביעה הודיעה שעדים אלו יגישו חוות דעת בהן מפורטות מסקנותיהם ביחס לזיקה שבין אנשים וגופים שונים לבין ארגון החמאס. יצוין כי על פי הנטען בכתב האישום הואשמו המבקשים בקשר ובסיוע לאותם גופים ואנשים המוזכרים בחוות הדעת ומעשים אלו מגבשים לכאורה את העבירות הנטענות.

           ביום 21.8.03 חתם שר הבטחון על תעודה בדבר ראיות חסויות בהתאם לסמכותו מכח סעיף 44(א) לפקודת הראיות. הראיות אשר על פי התעודה חסו תחת החסיון כללו את מקורותיו ותוכנו של המידע אשר שימש להכנת חוות הדעת האמורות, למעט החומר הגלוי עליו הן מתבססות.

2.        לנוכח קיומה של תעודת החסיון הוגשה מטעם המבקשים בקשה לגילוי הראיה בהתאם לסעיף 44 לפקודת הראיות. הבקשה המקורית, אשר הוגשה ביום 31.12.03, היתה בקשה כללית להסרת החסיון מעל כל חומר החקירה החסוי אשר שימש את מומחי הביטחון. בבקשה התבקשה חשיפתו של המידע וכן חשיפת מקורותיו. המבקשים טענו בבקשתם כי חשיפתם של פרטים אלו הינה חיונית לביסוס הגנתם וכי קיים בפרטים החסויים פוטנציאל ראייתי שעשוי לעורר ספק סביר ביחס לאשמתם של המבקשים בעבירות הנטענות.

           בעקבות בקשה שהוגשה מטעם המדינה במסגרת הליכי ביניים שונים שקוימו ביחס לחומר החסוי, החלטתי ביום 12.2.04 כי לקראת הדיון בעתירה לגילוי ראיה תגיש המדינה לבית המשפט רשימה המפרטת, ככל הניתן, את סוג ומהות החומר החסוי שברשותה וכן תציין את טעמי ההתנגדות לחשיפתו. רשימה זו הועברה לאחר מכן גם לידי באי-כוח המבקשים.

3.        ביום 28.3.04 נערך דיון בפניי; בדיון הוסכם בין הצדדים כי התביעה תעביר לידי סניגוריהם של המבקשים את החומר הגלוי העומד בבסיס חוות דעת המומחים מטעמה, כשהחומר מסומן על פי שיוכו לחוות הדעת. הסניגורים התבקשו להודיע, לאחר עיון בחומר שיתקבל, מהו החומר החסוי שביחס אליו הם מבקשים להסיר את החסיון. 

           ביום 29.4.04, לאחר שלא התקבלה כל הודעה מטעם הסניגורים, חרף העובדה שהחומר הועבר לרשותם כאמור בהחלטה מיום 28.3.04, הגישה המדינה בקשה לקביעת מועד לדיון בעתירה. בתחילה הסכימו הסניגורים לבקשה לקביעת מועד אולם, יומיים לפני המועד שנקבע, התקבלה מטעמם בקשה למחיקת הבקשה להסרת חיסיון ולביטול הדיון. הסניגורים נימקו את בקשתם בכך שכעת, משקיבלו לידיהם את החומר הגלוי עליו מבוססות חוות הדעת, הם מתקשים לאמוד באיזו מידה יסתמכו המומחים גם על חומר חסוי בעדותם. מכיוון שהישיבות הבאות במשפטם של המבקשים יועדו לצורך שמיעת עדותם של המומחים ביקשו הסניגורים למשוך את עתירתם בשלב זה תוך שמירת זכותם לשוב ולבקש גילוי ראיות חסויות, ככל שיידרשו לכך, לאחר שמיעת עדויות המומחים, באופן שיהא ממוקד יותר. בא-כוח המדינה הסכים לדחית מועד הדיון אך ביקש כי העתירה תישאר תלויה ועומדת וכי הבקשות הממוקדות לגילוי ראיה, אם יהיו כאלו, יוגשו במסגרתה. ביום 25.5.04 החלטתי לדחות את הדיון בעתירה אך להשאירה תלויה ועומדת בשלב זה. הצדדים התבקשו להודיע לבית המשפט על התקדמות המגעים ביניהם. 

4.        ביום 7.7.04 הוגשה מטעם המבקשים הבקשה הממוקדת הראשונה להסרת חסיון. הבקשה התמקדה בחומר עליו נסמך עד תביעה שכונה בשם "דני", אשר העיד במשפטם של המבקשים ביום 22.6.04. בבקשה נטען כי תמצית עדותו של עד זה היתה כי אדם בשם נביל מחזומה הינו סוכן מודיעין איראני וכי המבקשים 1 ו-2 היו בקשר עם אותו סוכן. על פי הנטען בבקשה, עדות זו נסמכה בעיקרה על חומר חסוי וללא חשיפתו יימנע מההגנה להפריך את טענות העד. ביום 28.10.04 הוגשה בקשה נוספת מטעם המבקשים ובה הובאה רשימה של 6 עדי תביעה אשר העידו כמומחים מטעם המדינה במשפטם של המבקשים והתבקשה חשיפתו של החומר החסוי עליו נסמכו עדים אלו בחוות דעתם ובעדויותיהם. הטענות ביחס לכל אחד מאותם עדים דומות. על פי הנטען בבקשה, עדים אלה העידו בפני בית המשפט המחוזי על זיקתם של אנשים וגופים שונים ובהם אישים מסויימים - שעל פי הנטען, המבקשים קיימו קשרים עמם - וכן ועדות וארגוני צדקה, לארגון החמאס. בבקשה נטען כי בעדותם הסבירו העדים השונים כי הם מבססים את מסקנותיהם האמורות גם על חומר סודי הנכלל בתעודת החסיון. מכיוון שהמבקשים הואשמו בקיום מגע עם אנשים וגופים אלה ובהעברת כספים אליהם, יש בכך כדי לחזק לכאורה את הראיות כנגד המבקשים, אך בהעדר אפשרות לבחון את החומר עליו מתבססות מסקנות המומחים אין ניתן, כך נטען, להפריך את מסקנותיהם. מבין ששת העדים שהוזכרו בבקשה היתה גם עדותו של תת אלוף יוסף קופרווסר, ראש חטיבת מחקר באמ"ן, אשר הגיש לבית המשפט המחוזי חוות דעת המשתרעת על פני כ-1,000 עמודים. חוות דעת זו הכילה סקירה מקיפה של המערך הפיננסי והאזרחי של ארגון החמאס. עד זה העיד במשך מספר ישיבות, ובעדותו עמד על זיקתן לארגון החמאס של מספר קרנות לגיוס כספים, שהמבקשים הואשמו בקשרים עימן. גם עד זה, כמו המומחים האחרים, מסר בחקירתו כי הערכותיו ביחס לזיקה שבין הקרנות האמורות לחמאס נסמכות, בין השאר, על חומר חסוי וגם לגבי עד זה התבקשה חשיפת החומר החסוי. ביחס לעד זה נטען עוד כי הוא הסתמך בעדותו על חוברת שסיווגה לא היה "סודי", ואף על פי כן הוגדרה כחסויה וכי אין מניעה אמיתית להעבירה לידי הסניגוריה. ביום 1.12.04 הוגשה בקשה נוספת, שלישית במספר, מטעם המבקשים ובה צורף לרשימת המומחים שהובאה בבקשה הקודמת עד נוסף אשר העיד במשפטם של המבקשים ואשר בעדותו נסמך, בין השאר, על חומר חסוי. כאמור, ביחס לכל אחד מעדים אלה טענו סניגוריהם של המבקשים כי יש לחשוף את כל החומר החסוי עליו הסתמכו העדים בקביעת מסקנותיהם בדבר הזיקה לארגון החמאס ואם לא ייחשף החומר - כך הטענה - כי אז יש לפסול את העדויות בכללותן.

5.        ביום 8.12.04 הוגשה תגובת המדינה לבקשות הנזכרות לעיל. בתגובתה ציינה המדינה כי מטבע הדברים אנשי המודיעין שהעידו במשפטם של המבקשים נסמכים בתשובותיהם על חומר חסוי לצד החומר הגלוי. אך טבעי הוא, טענה המדינה, שאנשי מודיעין נחשפים במהלך עבודתם לחומר חסוי וצוברים ידע אשר מבוסס על חומר זה. לטענת המדינה, העובדה כי עדים אלה אינם יכולים לחשוף בפני בית המשפט ובפני הסניגורים את החלקים החסויים עליהם מתבססות המסקנות שמסרו בעדויותיהם אין בה כדי להביא לפסילת העדות והשאלה נוגעת למשקל העדות בלבד. לשיטתה, בית המשפט הדן בתיק שומע את העדויות ומתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדים והוא זה שיחליט בסופו של יום באיזו מידה להסתמך על דבריהם של העדים המומחים. עוד הוסיפה המדינה וטענה כי ממילא בחומר החסוי עליו נסמכו העדים המומחים אין דבר שיוכל לסייע להגנת המבקשים. לטענתה, עיון בחומר החסוי יוכיח כי אין דבר בחומר זה שיכול לסייע להגנה להפריך את מסקנות המומחים.

           המדינה התייחסה בתגובתה גם לחוות הדעת של כל מומחה ומומחה בנפרד. ביחס לכל אחד מהמומחים ציינה המדינה מהו החלק הגלוי עליו נסמכו חוות הדעת והעדות וכן איזה חומר הועבר לסניגוריהם של המבקשים, בין היתר, הצביעה המדינה על חומר נוסף שהיה חסוי, כל עוד התנהלו חקירות מסוימות, ובינתיים נחשף ונמסר לסנגוריה. המדינה הסבירה בתגובתה כי אכן, מסקנות המומחים נסמכות במידה חלקית על חומר חסוי אך יחד עם זאת, מסקנותיהם מבוססות במידה לא מבוטלת גם על חומר גלוי בהיקף נרחב שהועבר לעיון הסניגורים.

6.        ביום 12.12.04 התקיים דיון בעתירה בפניי. הדיון התחלק לשני חלקים. בחלק הראשון נשמעו הטענות במעמד הצדדים והחלק השני נערך בהתאם להליך הקבוע בסעיף 46(א) לפקודת הראיות, במעמד באי-כוח התביעה בלבד, ובחלק זה של הדיון עיינתי בחומר החסוי שגילויו התבקש.

           הטענה המרכזית והיחידה עליה חזר בא-כוח המבקשים - עורך הדין אביגדור פלדמן - בטיעוניו בפניי היתה כי על פי תכליתה נועדה תעודת חסיון למנוע קבילותה של ראיה חסויה ולפיכך, אין עד במשפט יכול להסתמך בעדותו על חומר הנכלל בתעודת החסיון. לשיטתו, משבחרה התביעה לעשות שימוש בתעודת חסיון מנועה היא מלהביא ראיה כלשהי הנסמכת על החומר החסוי. על פי הטענה, בשל הכלל האמור, מומחי המודיעין מטעם התביעה אינם יכולים להעיד כאשר חוות דעתם מבוססת - ולו גם בחלקה - על מקורות מידע חסויים שאינם עומדים לרשות ההגנה.

           כאמור, התביעה מצידה חלקה על התיזה האמורה ולשיטתה, יש להבחין בין עדות מומחה מודיעין ועדות מומחה בכלל לבין כל ראיה אחרת. בא-כוח התביעה - עורך הדין דודי זכריה - טען כי כל עדות מומחה מעוגנת בידע הרב שצבר במסגרת מומחיותו ובמקרים רבים אין ניתן לקבוע באיזה אופן התגבשה מסקנתו המקצועית של המומחה, דהיינו, מהו החלק הנסמך על ניסיון שנצבר ומהו החלק המעוגן במידע קונקרטי. העובדה כי אין ניתן לגלות חלק ממקורות המידע עליהם נסמך המומחה אינה מובילה לפסילת העדות אלא היא רלוונטית להערכת משקלה בלבד. בנוסף טענה התביעה, שבמקרה דנן, החומר הגלוי המשמש בסיס לעדויותיהם של מומחי המודיעין הוא רב מאוד וברוב המקרים הוא משכנע כשלעצמו. לפיכך, טען בא-כוח התביעה, יש להותיר לערכאה הדיונית להעריך את משקלן ורצינותן של חוות דעת ועדויות המומחים שניתנו בתיק זה תוך התחשבות בכל הנימוקים הרלוונטיים.

7.        בטרם אעמוד על אופיו של החומר המודיעיני אשר הוצג בפניי בחלקו החסוי של הדיון מן הראוי להדגיש כרקע מספר מאפיינים הנוגעים לחומר הראיות בתיק הפלילי ובעיקר דברים העומדים ברקע החומר החסוי. כתב האישום שהוגש נגד המבקשים פרש יריעה רחבה הנוגעת למערכת הקשרים שהתביעה מייחסת למבקשים עם ארגונים הקשורים בארגון החמאס ועם פעילים של ארגוני טרור וארגוני מודיעין זרים, המוגדרים בכתב האישום כסוכני חוץ. מטבע הדברים, התשתית שקדמה לחקירה הגלויה בפרשה זו כוללת חומר מודיעיני רב היקף. מדובר באלפי ידיעות ומסמכים שמקורותיהם המודיעיניים רגישים ביותר ונוגעים לעניינים מובהקים שבביטחון המדינה. למותר לציין שמומחי מודיעין נחשפים למידעים מסוג זה בכל שנות עבודתם ומסקנותיהם המקצועיות מבוססות, בדרך כלל, על פסיפס של ידיעות, על נסיון שנצבר ועל הערכה וניתוח של החומר המודיעיני הזורם ממקורות שונים. חלק מהידיעות הללו הן גלויות, חלק מהן היו חסויות וניתן לחשפן כעבור זמן וחלקן האחר נותר במחשכים בשל הצורך שלא לחשוף שיטות עבודה ולא לסכן חיי אדם.

           בפניי הוצג החומר החסוי כשהוא ממויין לסוגיו ועל פי מקורותיו. מתוך העיון בחומר ובחינת טענותיהם והסבריהם של נציגי התביעה שוכנעתי כי בפרשה הנדונה עשו אנשי התביעה ושירות הביטחון הכללי עבודה רחבת היקף ומרשימה בה נבחנה בדקדקנות ובקפדנות כל פיסת מידע הנכללת בחומר החסוי. שוכנעתי גם כי התביעה פעלה באופן האמור מתוך רצון אמיתי וכן למלא את חובתה לחשוף בפני הסניגוריה כל ידיעה רלוונטית אשר גילויה איננו פוגע פגיעה של ממש בביטחון המדינה. יצוין כי, במהלך המשפט המתנהל מזה זמן רב אף הביאו אנשי התביעה, ככל יכולתם לשחרורו של חומר מודיעיני, הכל על פי מגבלות תעודת החסיון; הם בחנו מחדש מדי פעם בקפידה אם יש חומר שניתן לגלותו בשלב ניהול ההליכים, ובהתאם לכך מסרו חומר נוסף לסנגורים.

           עם זאת, לכאורה, אין די ברצון הטוב ובנכונות התביעה לבחון ולבחון מחדש אפשרות לשחרורו של מידע חסוי. שהרי, המבחן שקבע המחוקק ושיושם בפסיקתנו מחייב כי על כפות המאזניים יונח לא רק השיקול של הצורך לחסות את הראיה מטעמים של ביטחון המדינה אלא גם השיקול שכנגד והוא האם "הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש שלא לגלותה" (סעיף 44(א) סיפא לפקודת הראיות). על פי עקרון זה פיתחה פסיקתנו פרקטיקה בה נוהג השופט לבחון את החומר החסוי, ככל האפשר, בעיניו של הסניגור, אשר בשל הסודיות מקומו נפקד בהליך בחינת החומר החסוי; זאת, כדי להשתכנע שאכן אין בחומר החסוי ראיה אשר יש בה כדי להועיל במישרין או בעקיפין להגנתו של הנאשם.

8.        בחינת החומר שנתבקשה בעניינם של המבקשים בעתירה זו שונה, לכאורה, מן הבחינה הנוהגת והמבוקשת בדרך כלל בעתירה לגילוי ראיה; שכן, כאמור, על פי הטענה המרכזית של בא-כוח המבקשים, נראה כי לא נתבקשתי, למעשה, לבחון אם יש בחומר החסוי ראיה כלשהי שעשויה להועיל להגנת הנאשמים או תומכת על פניה בקו ההגנה שלהם. שכן, נקודת המוצא לטיעוני הסנגורים היתה שכל חומר שהוא בבסיס חוות דעת המומחים, יש לגלותו, ואין צורך לבחון אם יש בו על פי טיבו, כשהוא לעצמו, להועיל להגנת המבקשים. מכל מקום, בעת העיון, בחומר נתתי דעתי, כמובן, גם לשאלה אם יש בחומר מידע שיכול להועיל להגנת המבקשים ולא מצאתי חומר כזה אשר על פי טיבו מתחייבת חשיפתו כדי שלא תקופח הגנת המבקשים. אלא, שכאמור, לשיטת בא-כוח המבקשים, אין די בבחינה האמורה. בקשת הסניגורים התייחסה באופן פרטני לכל אחת מחוות דעת המומחים על פי הפרוט שמסרו בבקשתם ולשיטתם יש לשקול גילוי כל חומר רלוונטי לחוות הדעת או פסילתה מכל וכל. בחינה זו חייבה, איפוא, שני שלבים.

           בשלב הראשון בחנתי האם ניתן, ביחס לכל אחד מן המומחים, לגלות את החומר החסוי הרלוונטי לנושאים שעליהם העיד. במבחן זה, למעט ראיה אחת שחשיפתה נתבקשה על ידי הסניגורים והחלטתי לגלותה כפי שיפורט בהמשך, לא מצאתי כי ניתן לגלות את חומר נוסף וזאת מן הטעמים המובהקים של ביטחון המדינה, כמפורט בתעודת החסיון. הראיה היחידה שסברתי כי ניתן וצריך להעתר לבקשת בא-כוח הנאשמים לחשפה היא החוברת אשר העדים א' ותת אלוף קופרווסר הסתמכו עליה ועל חשיפתה של ראיה זו הוריתי בהחלטתי מיום 12.12.04.